מצדה: מי היו הסיקריים באמת
73/74 לספירה
'גיבורי מצדה' לא היו לוחמי חירות שנאבקו ברומאים עד הסוף. הם היו פלג קיצוני שרצח יהודים, נמלט מירושלים, ובשנות המרד טבח בנשים וילדים בעין גדי. והסיפור ההרואי? הוא נבנה במאה ה־20, בשביל הציונות ובשביל הצבא.
מה מספרים
קבוצה של לוחמי חירות יהודים, 'הקנאים', החזיקה מעמד שנים מול הלגיון הרומי, ובחרה למות כאנשים חופשיים ולא לחיות כעבדים. 'שנית מצדה לא תיפול'.
מה יודעים
יושבי מצדה היו סיקריים, פלג שיוסף בן מתתיהו מבחין בינו לבין הקנאים. הם רצחו יהודים מתונים בירושלים, ברחו ממנה בתחילת המרד, וישבו במצדה בזמן שהעיר נלחמה ונחרבה. משם פשטו על עין גדי וטבחו בה יותר מ־700 נשים וילדים. הסיפור על ההתאבדות ההמונית מבוסס על מקור אחד, והפך למיתוס לאומי רק בתקופת הציונות.
בבית הספר ובצבא מספרים על מצדה סיפור של גבורה: לוחמי חירות שהחזיקו מעמד מול רומא, ובחרו למות חופשיים. אבל מה מספר המקור היחיד שיש לנו? משהו הרבה פחות הרואי: פלג טרור יהודי, שרצח יהודים, ובסוף מת על צוק במדבר.
מי היו הסיקריים
ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו, המקור העיקרי לתקופה, מבחין בין כמה פלגים קיצוניים. הקנאים הם פלג אחד. הסיקריים הם פלג אחר. ויושבי מצדה היו סיקריים.
השם שלהם בא מה“סיקה”, פגיון קצר. הם הסתירו אותו בבגדים, ורצחו בו את יריביהם בתוך ההמון בירושלים. רוב הקורבנות היו יהודים: כוהנים, עשירים, ומי שנחשב משתף פעולה עם רומא.
בתחילת המרד, ב־66 לספירה, השתלט מנחם, אחד ממנהיגי הסיקריים, על הנשק שבמצדה. הוא נכנס לירושלים כמו מלך, ויהודים אחרים רצחו אותו. אנשיו, ובהם קרובו אלעזר בן יאיר, ברחו למצדה ונשארו שם עד הסוף. הם לא השתתפו בהגנה על ירושלים.
עין גדי
ליד מצדה היה יישוב יהודי בשם עין גדי. לפי יוסף בן מתתיהו, בחג הפסח פשטו עליו הסיקריים. הגברים ברחו. יותר מ־700 נשים וילדים, שלא הספיקו לברוח, נרצחו. הסיקריים בזזו את היישוב, והעלו את השלל למצדה.
את הפרק הזה לא מספרים בטיולים השנתיים.
הסוף
ב־73 או 74 לספירה הגיע הלגיון העשירי וצר על מצדה. התמונה של מצור ארוך וגבורה עיקשת לא עומדת בבדיקה. היסטוריונים, כמו ג’ונתן רות, מעריכים שהמצור נמשך שבועות ספורים, כמה חודשים לכל היותר. בערך הזמן שלקח לרומאים לבנות את הסוללה.
ובניגוד ללוחמים במקומות אחרים בארץ, אין שום תיאור של פשיטות או קרבות מצד יושבי מצדה נגד הרומאים. הם נשארו מאחורי החומה.
לפי יוסף בן מתתיהו, כשהרומאים פרצו את החומה, אלעזר בן יאיר נאם בפני אנשיו. הם לא השתכנעו מיד, והוא נזקק לנאום שני. ואז, כך נכתב, הגברים הרגו את נשותיהם ואת ילדיהם, ואחר כך זה את זה: 960 נפשות.
אבל כדאי לעצור רגע:
- יש רק מקור אחד. יוסף בן מתתיהו הוא המקור היחיד לסיפור. הוא לא היה שם. ואת הנאומים שבפי אלעזר הוא כתב בעצמו, כמו שהיה נהוג אצל היסטוריונים יוונים ורומאים.
- מה נמצא בשטח. בחפירות נמצאו שרידים של אנשים בודדים, לא של מאות. את השלדים שידין זיהה כ“מגיני מצדה” קברו ב־1969 בטקס ממלכתי, אף שלא היה ודאי מי הם.
איך נולד מיתוס
חז“ל, שכתבו מאות שנים אחרי המאורעות, לא מזכירים את מצדה בכלל. הסיפור נשכח, עד שהתנועה הציונית חיפשה גבורה יהודית:
- 1927. המשורר יצחק למדן כתב את הפואמה “מסדה”, והצוק הפך לסמל.
- תנועות הנוער טיפסו על מצדה כטקס חניכה.
- 1963–1965. יגאל ידין, איש צבא וארכאולוג, חפר במצדה. החפירות הוצגו לציבור כסיפור לאומי.
- השבועה. חיילי חיל השריון נשבעו שם: “שנית מצדה לא תיפול”.
הסוציולוג נחמן בן־יהודה והחוקרת יעל זרובבל תיעדו איך הסיפור נבנה. הם הראו איך החלקים הלא נוחים, כמו הרצח בעין גדי, נשמטו ממנו, ואיך פלג קיצוני הפך ל“לוחמי חירות”.
למתעמקים: הראיות והמקורות
עובדות מפתח
- הסיקריים קיבלו את שמם מ'סיקה', פגיון קצר שבו רצחו יריבים, גם יהודים, בהמון בירושלים.
- לפי יוסף בן מתתיהו, בפסח של שנות המרד פשטו הסיקריים ממצדה על עין גדי והרגו יותר מ־700 נשים וילדים.
- הסיקריים לא השתתפו בהגנה על ירושלים. הם ישבו במצדה מתחילת המרד.
- המצור עצמו נמשך, לפי מחקר עדכני, שבועות ספורים ולא שנים. אין עדות לכך שהמגינים תקפו את הרומאים.
- המקור היחיד לסיפור ההתאבדות הוא יוסף בן מתתיהו, והנאומים שבפי אלעזר בן יאיר נכתבו על ידו.
- חז"ל לא מזכירים את מצדה בכלל. המיתוס נולד עם הפואמה 'מסדה' של יצחק למדן (1927) ועם החפירות של יגאל ידין (1963–1965).
הראיות, נקודה אחר נקודה
- יוסף בן מתתיהו מבחין בין כמה פלגים קיצוניים: הקנאים הם פלג אחד, והסיקריים פלג אחר. שמם בא מה'סיקה', פגיון קצר שהסתירו בבגדים ושבו רצחו יריבים בתוך ההמון בירושלים, בעיקר יהודים: כוהנים, עשירים ומי שנחשב משתף פעולה עם רומא.יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים
- ב־66 לספירה השתלט מנחם, ממנהיגי הסיקריים, על הנשק במצדה ונכנס לירושלים כמו מלך. יהודים אחרים רצחו אותו, ואנשיו, ובהם קרובו אלעזר בן יאיר, נמלטו למצדה וישבו שם עד הסוף.יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים
- בחג הפסח פשטו הסיקריים ממצדה על עין גדי. הגברים ברחו, ויותר מ־700 נשים וילדים נרצחו. הסיקריים בזזו את היישוב והעלו את השלל למצדה.יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ד, 398–405
- המצור של הלגיון העשירי נמשך, לפי הערכת ג'ונתן רות, שבועות ספורים, כמה חודשים לכל היותר: הזמן שלקח לבנות את הסוללה.Jonathan Roth, The Length of the Siege of Masada, Scripta Classica Israelica 14 (1995), pp. 87–110
- אלעזר בן יאיר נאם בפני אנשיו, הם לא השתכנעו מיד, והוא נזקק לנאום שני. אחר כך, כך נכתב, הרגו הגברים את נשותיהם וילדיהם ואז זה את זה: 960 נפשות. יוסף בן מתתיהו הוא המקור היחיד, הוא לא היה שם, והנאומים הם יצירה ספרותית, כנהוג אצל היסטוריונים יוונים ורומאים.יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ז, 252–406
- בחפירות נמצאו רק שרידים של אנשים בודדים, ולא של מאות. השלדים שידין זיהה כ'מגיני מצדה' נקברו ב־1969 בטקס ממלכתי, אף שזיהוים לא היה ודאי.Yadin, Masada: Herod's Fortress and the Zealots' Last Stand (1966) (החפירות); Ben-Yehuda, The Masada Myth (1995) (הקבורה ב־1969)
- הפואמה 'מסדה' של יצחק למדן הפכה את הצוק לסמל.יצחק למדן, מסדה (1927)
- נחמן בן־יהודה ויעל זרובבל תיעדו איך נבנה הסיפור: תנועות הנוער שטיפסו על מצדה, החפירות של ידין ב־1963–1965 שהוצגו כסיפור לאומי, שבועת השריון 'שנית מצדה לא תיפול', ואיך נשמטו ממנו חלקים לא נוחים כמו הרצח בעין גדי.Ben-Yehuda, The Masada Myth (1995); Zerubavel, Recovered Roots (1995)
מקורות
- יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ד, 398–405 (הסיקריים פושטים על עין גדי)
- יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ז, 252–406 (מצדה)
- Jonathan Roth, The Length of the Siege of Masada, Scripta Classica Israelica 14 (1995), pp. 87–110
- Yigael Yadin, Masada: Herod's Fortress and the Zealots' Last Stand, Random House (1966)
- Nachman Ben-Yehuda, The Masada Myth: Collective Memory and Mythmaking in Israel, University of Wisconsin Press (1995)
- Yael Zerubavel, Recovered Roots: Collective Memory and the Making of Israeli National Tradition, University of Chicago Press (1995)
- יצחק למדן, מסדה (פואמה) (1927)